התנסות מינית ראשונה "קצרה ומביכה"
ימי נעורי לא זכורים לי כל כך.
היו ימים, חודשים ותקופות ארוכות שבחרתי
למחוק מהזיכרון. הם ניקרו במצפון שלי, הזיקו לשפיות שלי כמתבגר, שגם ככה העולם חרב
עליו, בין הגילאים 13-19.
הכל היה לא פרופורציונאלי: מידת
הבדידות, השקר הגדול, העצבות ובעיקר המשחק: "הכל טוב", "אני אריה,
לא אתן שידרכו עליי", "אני מנהיג", "אני מנווט",
"אף אחד לא יגבר עלי"...
ממה שאני זוכר, בתקווה שתעתועי הזיכרון
לא משלים אותי, הייתי "ילד מיוחד".
לא אהבתי ספורט, מעולם לא התחברתי
לכדורגל, שנאתי את שיעורי הספורט. היתה בשיעורים האלה מידה של מצ'ואיזם גברי דוחה.
גם את מורה הספורט שלי לא אהבתי במיוחד. הוא היה מריץ אותנו בחום, בעודו יושב לו בצל. אחרי שיעורי הספורט הינו
חוזרים לכיתה מיוזעים ומסריחים ... כמה וכמה פעמים, המורים שהגיעו ללמד את
השיעורים שאחרי, התלוננו על הסירחון בכיתה. התהפכה לי הבטן בכל פעם שנזרקה הערה
פוגענית כזאת כלפינו. לא יכולנו לצייץ, או להגיב, זו הייתה האמת והיא הוטחה לנו
בפרצוף בבוטות.
לעומת זאת, התחברתי לבנות בכיתה! אהבתי
את חברתן! ידעתי בדיוק מה מניע אותן, על מה הן חושבות, מי מהבנים מדליק אותן ומי
מגעיל אותן, מי החתיך התורן אחרי חופשת הקיץ, זה שהשתזף, זה שגידל שרירים, זה שהפך
למלך הכיתה וזה שהטריד את מנוחתן בלילות הארוכים.
אני עצמי לא הייתי מלך הכיתה, לא היו לי
שרירים ולא התבלטתי במיוחד עד כיטה י' בערך (לראיה התמונה למעלה. בכיתה ח' הייתי ממש חנון). הייתי שקדן, אהבתי ללמוד, פחדתי פחד מוות מכישלון. הייתי צנום, עדין
מאד עם קול צייצני, חיוור רוב הזמן, שיער מפוזר בצורת קסדה. חברתי הטובה עד היום
מזכירה לי מדי פעם שגם הייתי מגיע לכיתה עם חולצה כחולה לא מגוהצת, מבולגן...
הייתי ממוקד, רציתי לשרוד את כיתות ז',
ח' וט'... בבית ספר שלמדתי בו לא הייתה חלוקה של חטיבת ביניים ותיכון, זה היה המשך
ישיר. הרבה מאד מהאנשים שחלקתי איתם את השנים האלה, נשרו, עזבו או הועזבו לקראת התיכון...
בהפסקות העדפתי את חברתן של הבנות. גם
בכיתה ז', עדין שיחקתי איתן "גומי". הייתי אלוף בזה ... שום בת לא יכלה
להתחרות איתי, התאמנתי על גומי בבית עם אחותי הגדולה ובימי החופשה הייתי יורד למטה
לשכונה כדי לשחק עם הבנות של השכנים.
הייתה לנו שכנה, ניצולת שואה, שאהבה
להציץ מדי פעם מביתה לחניון למטה, שם נהגתי לקפץ עם הבנות. מדי פעם הייתה מחייכת
והבנתי שהיא מבינה אותי ומקבלת אותי. זכורה לי תקרית אחת שאותה לא אשכח בחיי: יום
אחד בעודנו משחקים גומי, היא בדיוק הגיעה עם בעלה. הם החנו את האוטו ויצאו ממנו.
בעלה זרק לעברי הערה: "עאמר אולי תלך לשחק עם הבנים כדורגל", מיד ראיתי
איך היא מפנה אליו את חיציה, "הוא טוב בגומי, שישחק כמה שהוא רוצה",
ומיד שלחה לעברי מבט אוהב.
הבנים התלחששו ביניהם, הייתי מעלים עין
... עמוק עמוק הבנתי שאני צריך לשרוד והייתי חייב לעשות עם זה משהו...
מי שגדל בין יפו לבת-ים , ודאי מכיר את
חוף העליה, שם הייתי מבלה את רוב ימי חופשת הקיץ. ההמשך הישיר של החוף לכיוון
דרום, היה חופה של בת ים. ממש בכניסה לעיר היה אזור שנקרא "כיכר
הברזלים"... מעין כיכר יפה, שם בילו כל "המקובלים", החתיכים
והחתיכות.
אני הכרתי את האזור כי זה היה המסלול בו
נסע אוטובוס מספר 25, נדמה לי, לקניון בת ים שנפתח אי שם בשנות ה-90 ושם ביליתי את
רוב זמני בקניית בגדים ודיסקים, חולצות מוזרות ודברי נוי הזויים לחדר, פוסטרים
ומדבקות (מישהו זוכר את המכתביות, אני מכרתי אותן ועשיתי עליהן קופה בכיתה ח'...).
שם הכרתי את סילבי, שעלתה מרוסיה עם אבא
שלה, איתו היא גרה בבית קטן בעיר, קרוב לקניון. כשהכרתי אותה, אני חושב שהייתי בן
13.5, לא זוכר בדיוק. ההיכרות הייתה מהירה, היא חיפשה להתחבר ואני חיפשתי להפריך
שמועות. היא הייתה גדולה ממני בשלוש שנים, שוב לא זוכר בדיוק. היא עבדה עם אבא שלה
בניקיונות אחרי בית ספר.
לא זוכר מי התחיל עם מי... זה לא שינה
כל כך .. הלכנו ביחד לאכול בבורגר ראנץ', ראינו סרטים ביחד... 3 שבועות אחרי
הפגישה הראשונה שלנו העזתי לנשק אותה. זה היה מביך, בראש שלי הסתובב שד ערמומי
שקיפץ, "יייייש הוא עשה את זה".... הלב רק רצה לברוח משם...
הדבר הבא שאני זוכר: ערב שישי. לוקח את
האוטובוס האחרון לכיוון הבית שלה, אבא שלה לא בבית, נכנסים לחדר שלה, מכבים אורות.
קצת מוזיקה ברקע ומתפשטים מיד. היא הייתה בוגרת, אני הייתי ילד בתול , לא מודע,
מנותק מהחוויה... בראש הלמה בי המחשבה "יאללה לך על זה כבר, תהיה גבר",
לא זוכר את הפרטים האנטימיים, מי עשה מה, זה היה! זה קרה מהר! ונגמר במבטים מביכים.
באותו ערב, שיקרתי, אמרתי לה שאני חייב
לחזור הביתה, שאין מצב שלא אהיה בבית, אבא שלי לא יאהב את זה במיוחד. את כל הדרך
מביתה שבבת-ים עד לבית הוריי ביפו עשיתי ברגל. חלפו עליי רגעי אימה, לא זוכר
כלום... מצד אחד ידעתי שעשיתי מעשה נורא, "לא מוסרי" מבחינה דתית. מצד
שני הוכחתי שאני גבר, היי, אני כבר לא בתול (ועוד בגיל כל כך צעיר) ומצד שלישי
והכי כואב, הייתי מרוסק, לא הבנתי את זה אז. הפאסון קדם להכל. יום למחרת מיהרתי
לספר לבנים, חלקם התקשו להאמין, אחרים טפחו לי על השכם. שבוע לאחר מכן כבר לא
רציתי לראות את סילבי. הקשר ניתק באותה מהירות שבה התחבר.
זו הייתה חוויה טראומטית, שליוותה אותי
שנים רבות אחר כך, עד שעקרתי אותה מתוכי באהבה אחרת, אמיתית, יפה וארוכת שנים,
בסתר. הפצע שלי ושל סילבי הגליד מהר מאד, משהו עזר לו להגליד והוא הגיע בהפתעה
גמורה כמה חודשים אחרי אותו שישי מביך ...
תגובות
הוסף רשומת תגובה