מין ומיניות בחברה הערבית

כאב עז מוליד כתיבה, מפיח רוח חיים במילים סתומות. משנכנס הכאב הכל מתחדד, מתבהר ועוזר להתקדם הלאה, להבין למה דברים, הם כמו שהם. שנים שאלו אותי "מי זה אבו ג'ורג'" ? עדיין שואלים אותי "מי זה אבו ג'ורג'" ? אבו ג'ורג', מלבד היותו אדם, בשר ודם, הוא קודם כל דימוי, דימוי חברתי וניסיון חיים כואב, זה שבזכותו, אני מי שאני. השמחה איתו הגדירה אותי, הכאב איתו הגדיר אותי וניסיון חיים של 12 שנים איתו, פיסל את דמותי. אני מטשטש כל הזמן את עקבותיו. גם היום אני עדיין מטשטש את עקבותיו, מתוך כבוד לפרטיותו ומתוך הבנה ששום דבר טוב לא יצמח אם אחשוף את זהותו. והאמת, הוא לא מעניין אותי יותר! הרבה זמן לא ראיתי אותו בשכונותיה של יפו, אולי משום שאני המעטתי מביקורי בשכונה שלו ואולי משום שהוא נטוע עמוק עמוק באשליה שלו. חי חיים כפולים, בין אור לחושך, באזור הדמדומים. שם, תמצאו אותו עם אישה וילדים, עסק ומכונית, בית ומשכנתה וחיים שגרתיים. זכורה לי פגישתנו החטופה מלפני כמה חודשים. הוא נדהם לראות אותי ואני לא ייחסתי למפגש החטוף ביננו, שום חשיבות. הוא קרץ את...